בצלאל, אהליאב ושאר האומנים

בצלאל, אהליאב ושאר האומנים

מילוי לעומת נתינה

ישנו הבדל יסודי בין בצלאל ואהליאב לבין שאר האומנים אשר הוא מדוקדק להפליא בפשט הפסוקים. ביחס לבצלאל ואהליאב מופיע מספר פעמים הביטוי "מילוי": "וימלא אתו" (לה,לא); "מלא אתם חכמת לב" (לה,לה). לעומת שאר האומנים בהם כתוב "אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה... אשר נתן ה' חכמה בלבו" (לה,א-ב).

ההבדל ברור, שהרי בצלאל ואהליאב גם היו יודעים את כל סוגי החכמות של עשיית המשכן, וגם היו מומחים מאד בכל מלאכה ומלאכה, ולכן שייך בהם הביטוי "מילוי", כיון שהיו מלאים בחכמה. אבל שאר האומנים

- כל אחד מהם היה בקי רק במלאכה אחת, וגם בה היה נזקק לעזרתם של בצלאל ואהליאב ולכן לא שייך בהם לשון "מילוי".

רוח נבואה ויכולת מעשית

לכאורה ישנה כפילות בתארים של בצלאל ואהליאב. בתחילה כתוב על בצלאל "וימלא אתו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה. ולחשב מחשבת לעשות בזהב ובכסף ובנחשת... ולהורת נתן בלבו, הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן" (לה,לא-לד), ומיד לאחר פסוקים אלו כתוב "מלא אותם חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן... וחשבי מחשבת" (לה,לה).

צריך להבין מדוע התורה כפלה את שבחיהם של בצלאל ואהליאב!

נלע"ד בעזה"י לבאר הדברים על פי תרגום אונקלוס ותרגום יונתן בן עוזיאל בפרשיה זו. וזו לשון תרגום יונתן על המילים "וימלא אתו רוח אלקים בחכמה... ובכל מלאכה" - "ואשלים עמיה רוח נבואה מן קדם ה' בחוכמתא… ובכל עיבידתא". כלומר, שהפסוק הראשון מדבר על רוח נבואה שהיתה לבצלאל בחכמה ובכל מלאכה, שידע בשכלו על פי הנבואה כיצד על המשכן וכליו להראות, וכן כיצד ידע בשכלו כיצד לעשות בדיוק כל מלאכה ומלאכה.

לעומת זאת, הפסוק בהמשך "מלא אתם חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש וחשב..." (לה,לה), עוסק ביכולת המעשית שהיתה להם כיצד לעשות את המשכן וכליו בפועל, כיצד להתיך את הזהב וכיצד לעשות לו צורה וכו', שבצלאל ואהליאב עצמם יכלו לעשות מלאכה בזהב ובכסף וכו'.

ולחשב מחשבות

ישנה כפילות נוספת: בתחילה כתוב "וימלא אתו רוח אלקים... (לה,לא). ולחשב מחשבת לעשות בזהב ובכסף ובנחשת" (לה,לב), ובסוף כתוב "עשי כל מלאכה וחשבי מחשבת" (לה,לה).

אולי ניתן להסביר גם את כפילות זו על פי התרוץ לעיל. המילים "ולחשב מחשבת..." הן המשך של הפסוק הקודם "וימלא אתו רוח אלקים...", וגם פסוק זה מדבר על כך שהיתה לבצלאל רוח נבואה גם בנושא זה של "לחשב מחשבות".

ומהו "לחשב מחשבת"? זו לשון התרגומים "ולאלפא אומנון", ללמד את האומנים לעשות את כל המלאכות. וגם דבר זה היה מחולק לשני חלקים. חלק אחד הוא כיצד באופן עקרוני צריך ללמד אותם, כיצד הדבר צריך להעשות, והוא נאמר לבצלאל ברוח נבואה. וחלק שני הוא היכולת המעשית כיצד בפועל ללמד אותם, איזו מילה לומר כעת ובאיזה אופן וכו'.

אמנם ניתן להסביר, שהמילים בסוף הם סיכום של כל השבחים.

"ולהורת נתן בלבו"

לכאורה קשה על התרגומים, שאם כוונת התורה באומרה "ולחשב מחשבת" היא ללימוד האומנים את החכמות הנאמרות בפסוק, מדוע התורה מוסיפה ואומרת שבח נוסף "ולהורת נתן בלבו", שכן גם שבח זה ענינו לימוד האחרים.

נלע"ד בעזה"י שלזה כיון תרגום יונתן בן עוזיאל שהוסיף מספר מילים בתרגמו את המילים "ולהורת נתן בלבו" (לה,לד), וזו לשונו "ולמילף אומנוותא למשאר אומניא יהב מנדעא בלביה". תרגום יונתן הוסיף את המילים "לשאר האומנויות", לתרץ את ענין הכפילות, וכוונת התורה במילים אלו שבצלאל ואהליאב ידעו ללמד את האומנים גם בשאר אומנויות שלא מוזכרות בפסוק, כגון רקמה ואריגה.

יתכן שגם תרגום אונקלוס נזקק לשאלתנו וענה עליה בצורה שונה מאשר תרגום יונתן. זו לשון תרגום אונקלוס "ולאלפא יהב בלביה". התרגום לא כתב ללמד לאומנים כמו שכתב על המילים "ולחשב מחשבת", אלא כתב סתם "ללמד". ואולי כוונתו, שבפסוק זה הוסיפה התורה ואמרה, שהם גם ידעו ללמד את האנשים הפשוטים שאין להם יד ורגל במלאכות האומנות, וכל מי שחשקה נפשו לעשות בשביל המשכן היה בא אליהם והיו מלמדים אותו כיצד לעשות. דבר המלמד על חכמתם הרבה באומנויות אלו.